<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"ה</h1>
<h2>דף יט.</h2>
מלוה אומר שטר זה אמנה הוא או פרוע הוא והוא חייב לאחרים אינו נאמן אם אין נכסים אחרי' לפרוע החוב פי' ואינו נאמן מטע' מגו דאי בעי היה מוחל לו כגון המוכר שטר חוב לחבירו כי אין זה מגו טוב דאם ימחול יפסיד מכל וכל חובו ויותר טוב הוא לומר שטר אמנה הוא לפי שמכי' בלוה שהוא ירא שמים ולא יעכב לו את שלו ואם ימחו' יעכבנו וכתב הרמב"ם ז"ל שגובה אותו בשבועה כדין כל טורף וכתבו התוספות והוא שאתחזק השטר בבית דין דמקויים או שהוא ביד שליש אבל אם הוא בידו ולא איתחזק בבית דין נאמן במגו דאי בעי מצניע ליה והוא הדין אם אמר פרוע כי הכל ענין אחד וכתב הראב"ד ואם פרע זה המלוה בעל השטר לבעל חובו ואחר כך תבע ללוה המחייב לו בשטר גובה הימנו חובו ולא כל כמיניה לומר כבר אמרת שהיה שטר אמנה כי לא אמר שטר אמנה אלא כדי לדחו' בעל חובו. ואם אמר המלוה מעצמו בלא תביעה בעל חוב ששטר אמנה הוא לא גבי ביה כלל וכן כתב הרא"ש ואם יהיה חיי' לאחרים אפילו שלא נודע לנו בשעת הודאתו שהיה חייב לאחרי' כיון שנודע לנו אחר כך שחייב לאחרים איגלאי מילתא למפרע כי בשביל בעל חובו אומר שהיה שטר אמנה בכתובות.
<h2>דף יט:</h2>
שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים אחרי' ואמרו פסולין היו קטנים היו או אנוסין היו נאמנין ואם יש עדים שהוא כת' ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית די' או שנתקיים בבית דין לבד אין נאמנין. ומכל מקום לא מגבינן ביה דהוה ליה תרי ותרי אלו השנים שמעידים שהן פסולין, והשנים החתומים בשטר שחזקת המלוה דלא מחתים פסולין הוה ליה כאלו העידו שנים אחרים וכתבו התוספות ומיירי דמעידים שהיו פסולין כשחתמו (ועכשיו) דאלו העידו שהם עתה פסולי' היה פסול השטר לגמרי דלא חשיבי עדים החתומים ממה שיהיו עומדין בכאן ויעידו עליהם שפסולין והרא"ש כתב דנראה לו דאפילו העידו שהם עתה פסולין לא מהימני לפסול השט' לגמרי וכתב רש"י ומה שאמרנו אין נאמני' אף על גב דלא מגבינן ביה לא קרעינן ליה ואי תפס מלוה לא מפקינן מיניה מגו דאי בעי אמר לא תפסתי וכן כתבתי בתפיסת הדיינין ובחזקת המטלטלי' מאח' שנולד הספק קודם התפישה מהכא מספק ולא מפקינן מיני' וגם שטוען בריא לא מהניא תפיסה אלא אם כן התפישוהו בית דין או התפישו הלוה קודם שבאו העדים אפילו טוען בריא וה"ר יונה כתב אפילו התפישוהו בית דין אפילו מטלטלי קודם שנולד ספק כשיבאו העדים האחרונים מוציאין מידו והרא"ש כתב כי מהניא תפיסה בכל ענין מאחר שטוען בריא אפילו קודם שנולד הספק ודוקא במטלטלין. יש מי שכת' כי הא דאמרי' דאין נאמנין בפסול קורבא אבל בפסול הגוף אפילו כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין יש מי שכתב דאפילו בפסול הגוף כיון שמתו אין נאמנין אם כתב ידן יוצא ממקום אחר כתובות.
<h2>דף לו:</h2>
שטרא ריעא לא מגבינן ביה כגון דאתי ביה תרי ואמרי לדידן אמר זייפו לי האי שטר ויש אומרין כגון שהעידו עליו דמהדר אזיופא כל שטרות היוצאים מתחת ידו מחזקין להם בחזקת מזוייפים עד שיעידו העדים שחתמו עליו וי"א דוקא על אותו פלוני כגון שאמרו העדים פלוני בקש ממנו זייף על שטר חוב של מנה והוציא שטר בזה אבל לא נחשוד אותו על כל השטרות שיוצאין מתחת ידו על אחרים אלא דוקא על אותו פלוני אבל אם העדים לא הזכירו שם לוה וסכום מעות נחשד על כל שטרותיו ויר' לי דאם באו עידי השטר והעידו הם בעצמם על כתב ידן גובין כתובות.
<h2>דף צד:</h2>
שתי שטרות חוב האחד כתוב בו בה' בניסן והאחר בניסן סתמ' נותנין לה' בניסן כי הוא מוקדם שמא זה מיום אחרון של ניסן ואין כותבין טירפא מאייר שמא מיום ראשון של ניסן היה והניח לו מקום לגבות הימנו ותקנת' הוא שיכתבו הרשאה זה לזה כתובו'.
<h2>דף קי.</h2>
מוציא שטר חוב והלה הוציא שטר שמכר לו שדה אינו יכול לומר לוה אלו הייתי חייב לך היה לך לפרוע מחובך כשמכרת לי השדה ובטענה זו אינו נאמן לו' פרוע או שובר היה לי ואבד או החזרת לי השטר ונפל ממני דמזוייף פשיטא דאינו יכול לומר אם הוא מקויים כי זה היה פקח שמכר לו שדה שיכול למשכנו עליו וכתב הר' רבי יונה ומיירי דלא היה לו שדה אחר או אפילו היה לו נכסים אחרים היה ירא שמא היה עליו חוב מוקדם לפיכך מכר לו דהוה ליה לוה ולוה וקנה דמשעבד לשניהם ובאתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דאי יהבי והדר כתבי יהיה לו ליפרע מחובו כתובות.
